שדה ואח' נ' אאורה השקעות בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה, במסגרתה נתבע פיצוי מוסכם לפי הסכם מכר מיום 26.03.08 בגין איחור במסירת דירה.

1.לטענת התובעים, בהתאם להסכם אשר נחתם בינם לבין הנתבעות ביום 26.03.08, התחייבו הנתבעות למסור להם חזקה בדירה, אשר רכשו ביום 30.09.09. בנוסף, ניתנה לנתבעות אפשרות לדחיית מועד המסירה בלא כל הסבר בשלושה חודשים נוספים. כמו כן, לטענתם, הואיל וחתמו על הסכם שינויים, ניתן היה לעכב את המסירה בשבועיים נוספים. לטענת התובעים, פנו אליהם הנתבעות לראשונה ביום 13.02.10 וביקשו כי ישיבו את הערבויות ויגיעו למשרדיה לשם הסדרת התשלום בגין החוזה. התובעים פעלו ללא דיחוי וביום 14.02.10 אמנם הגיעו למשרדי הנתבעות וביצעו את התשלומים שנדרשו. בעקבות כך, קיבלו התובעים ביום 16.02.10 הודעה, ובהתאם לה יקבלו את הדירה ביום 17.02.10. במועד זה אמנם קיבלו התובעים את הדירה ונערך פרוטוקול מסירה, המפרט את הליקויים כפי שהיו במועד המסירה. לטענת התובעים, הואיל והדירה נמסרה להם באיחור של 32 ימים, הרי שלפי סעיף 14.07 להסכם המכר, אשר תוקן בנספח תיקונים, מגיע להם פיצוי בסך 200 דולר לחדר בעבור כל חודש. סכום זה עומד על סך של 3,290 ש''ח. עוד טוענים התובעים כי מגיע להם פיצוי בגין עוגמת נפש וההוצאות אשר הוציא בתביעה זו ובהליכים אשר ניהלו אל מול הנתבעות.

2.לטענת הנתבעות, ביום 2.12.09 שלחו אל התובעים מכתב ולפיו הם נדרשים להגיע לסיים את החשבון ונקבע להם מועד מסירה ראשוני ליום 17.12.09. אולם התובעים לא אספו את המכתב מהדואר. זאת ועוד, ביום 31.01.10 התקבל טופס 4 לפרויקט, נשלח אל התובעים מכתב נוסף ובו הם מוזמנים לקבל את החזקה בדירה, ואף מכתב זה לא נאסף על ידי התובעים. לטענת הנתבעות, רק ביום 14.02.10 הגיעו התובעים על מנת להסדיר את חובם ומשכך, ביום 17.02.10 נמסרה להם החזקה בדירה. לטענת הנתבעות, התובעים אמנם זכאים לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה עד ליום 31.01.10 ואולם כל עיכוב נוסף נגרם בעטיים וכפועל יוצא ממחדלם באיסוף הדואר הרשום אשר נשלח אליהם. משכך, אין לחייב את הנתבעות בכל פיצוי בגין פרק הזמן הנוסף הזה. הנתבעות צירפו לכתב הגנתן שיק המהווה פיצוי בגין 16 ימים אלו ולטענתן, לא זכאים התובעים לפיצוי נוסף מעבר לכך. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי כל יתר הדיירים בפרויקט קיבלו את החזקה בסמוך לקבלת טופס 4 ובתחילת חודש פברואר (ר' סעיף 3.11 לכתב ההגנה) ואולם, התובעים בחרו להסדיר את חובם רק ביום 14.02 ולפיכך התעכבה מסירת החזקה בדירתם.

3.בדיון בפני הופיע התובע וכן נציג הנתבעות. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק, לרבות המסמכים אשר צורפו לכתבי הטענות, הנני מוצאת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, ולהלן יפורטו טעמי.

4.אמנם, התובעים לא הגיעו לאסוף את הדואר הרשום אשר נשלח אליהם ביום 31.01.10 ואמנם, בהתאם להסכם המכר, נחשב מכתב זה כאילו התקבל בידיו בתוך 3 ימי עסקים יום משלוחו, ואולם על אף האמור, הנני סבורה כי הנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח כי אמנם, במועד זה, היה באפשרותן למסור את החזקה בדירה לתובעים. הנתבעות חוסות בצילו של מכתב רשום זה, בה בשעה שכבר בכתב התביעה טענו התובעים כי ניהלו קשר רציף עם נציג הנתבעות, מר עמוס, אשר היה אחראי על האכלוס וזה הודיע להם רק ביום 13.02.10 להגיע להסדיר את התשלום. הנתבעות נמנעו מלהביא עובד זה להעיד מטעמה, ומשעשו כן, הדבר מהווה חזקה כנגדן. זאת ועוד, למרות טענתן המפורשת של הנתבעות לפיה הדיירים בפרויקט אוכלסו כבר בתחילת פברואר, הרי שהנתבעות נמנעו מלהראות כל ראיה התומכת בדבר, ויתרה מכך, בדיון בפני חזר בו נציג הנתבעות מטענה זו וטען כי הדיירים האחרים אינם רלוונטיים, הואיל וכל אחד אוכלס בהתאם לשינויים אשר ביקש לבצע בדירתו ופרק הזמן הדרוש לביצועם. זאת ועוד, באם אמנם הדירה הייתה מוכנה ביום 31.01.10, מדוע לא נמסרה לתובעים מיד לאחר הסדרת התשלום על ידם ביום 14.02.10?! רק לנתבעות הפתרונים.

לאור האמור, הנני קובעת כי תביעתם של התובעים לקבלת פיצוי בגין 16 ימים נוספים הינה מוצדקת והם אמנם זכאים לפיצוי זה.

5.למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי:

א.גם לטענת הנתבעות, המכתב אשר נשלח אל התובעים, נשלח אליהם ביום 31.01.10 ובהתאם לחוזה, חזקה כי קיבלו אותו בתוך 3 ימי עסקים, ומשכך עליה לפצותם בגין 3 ימים אלו. זאת ועוד, אין עוררין כי התובעים ביצעו את התשלום ביום 14.02.10 והדירה נמסרה להם רק ביום 17.02.10 ומשכך, גם בגין 3 ימים אלה זכאים התובעים לפיצוי.

ב.אינני נדרשת לשאלה האם במקרה בו נקבעת תקופת איחור מוסכמת של שלושה חודשים, אמנם זכאיות הנתבעות לתוספת עיכוב בגין שינויים, וזאת הואיל והתובעים לא טענו טענה זו בפני. אציין כי לו היו טוענים, יכול והייתי קובעת שהתקופות הינן חופפות ולא מצטברות. זאת ועוד, בהתאמה ומטעם זה, אינני נדרשת לשאלה האם זכאים התובעים לפיצוי בגין האיחור החל מיום האיחור הראשון וזאת משעה שהנתבעות איחרו מעבר לתקופת שלושה חודשים המוסכמים בחוזה.

6.לעניין הפיצוי לו זכאים התובעים – בהתאם לסעיף 4 לעיל, זכאים התובעים לסך 1,645 ש''ח המהווה יתרת התשלום בגין 16 ימים עבורם לא קיבלו התובעים פיצוי. באשר לשאלת הפיצוי הנוסף – אמנם, התובעים אינם זכאים בהתאם להסכם לפיצוי מעבר לפיצוי הנקוב בסעיף 14.7 ואולם, הדברים אמורים באשר לנזק אשר אירע להם כפועל יוצא מן האיחור. בתביעה בפני נדרש פיצוי כפועל יוצא מעוגמת הנפש וההוצאות אשר הוציאו התובעים לשם קבלת הפיצוי, ולפיצוי כאמור, אמנם זכאים התובעים. פיצוי בגין עוגמת נפש נתון לשיקול דעת בית המשפט ולאומדנו, והנני קובעת כי בגין ראש נזק זה זכאים התובעים לסך נוסף של 3,000 ש''ח.

7.סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן שהנתבעות, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובעים סך של 4,645 ש''ח, כמו כן תישאנה הנתבעות, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעים בסך של 750 ש''ח. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

8. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

ניתנה והודעה היום א' כסלו תשע"א, 08/11/2010 במעמד הנוכחים.

לימור ביבי-ממן, שופטת

החלטה

אמנם, בסעיף 7 נפלה טעות סופר בשורה שניה. צריך להיות רשום "כמו כן תישאנה הנתבעות, ביחד ולחוד בהוצאות התובעים בסך 750 ש''ח."

בית המשפט מתקן את התיקון בפסק הדין גופו. כמו כן, הואיל ונציג הנתבעות כבר עזב את האולם, תשלח המזכירות לנתבעות את פסק הדין המתוקן בדואר.

ניתנה והודעה היום א' כסלו תשע"א, 08/11/2010 במעמד הנוכחים.

לימור ביבי-ממן, שופטת

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: